ריח של 2007 באוויר

פורסם על ידי גבע קרא עוז | כללי | יום שני 30 מרץ 2009 9:20

ריח כבד של שנת 2007 נדף בכנס מרקר.קום שנערך אתמול ב"איירפורט סיטי". אולי אנשי הפורום הכלכלי העולמי באמת צודקים וישראל מדרדרת באיכות הקדמה הטכנולוגית שלה. רוב הדיונים שבהם נכחתי היו לא ממש רלבנטים, חזרו על דברים שנשמעו כבר בשנים קודמות ולא חידשו דבר. כנראה שהשילוב בין המיתון, הבלגן הרגולטורי ודעיכת תעשיית ההון סיכון, מהווים מכה גם לרוח החדשנות והיזמות.

חלקים מועטים מדי בכנס עסקו בתחום הסלולר. פאנל אחד קטן, ועוד אזכורים קלים בכמה מהפאנלים האחרים. נראה שהשינוי הדרמטי שהסלולר עומד לחולל בהרגלי צריכת התוכן והגלישה באינטרנט עוד לא הופנמו אצל קובעי הדעה.

דיון מעניין למשל היה יכול להתפתח, אם היה מוקדש לו זמן ייעודי, מחילופי הדברים הקצרצרים בין גיא רולניק מ"דה מרקר" לעמוס שפירא מנכ"ל סלקום, בפאנל שעסק ברשת ה-NGN של בזק, שנפרסת בימים אלה ותאפשר חיבור ביתי של 50 מ"ב.

רולניק שאל את שפירא אם הוא מוכן להתחייב שסלקום לא תחסום את שירותי "סקייפ" (כנראה בעקבות הכתבה בנושא ב"דה מרקר" של אמיתי זיו). שפירא סירב להתחייב ואמר כי זכותה של סלקום להחליט איזה שירותים היא מספקת ללקוחותיה, כל עוד הדבר ברור בחוזה. הוא השווה את המצב לבעל דירה שמשכיר אותו ללקוח בכוונה שזה יגור בה, ואילו זה פותח בה עסק. רולניק העיר בהקשר זה שיש בארץ רק שלושה משכירי דירות מהסוג הנ"ל. שפירא תיקן אותו ל"שלושה ומירס", ואמר שישראל אינה נופלת מהעולם ברמת התחרות. בשלב זה נקטע הדיון – ולפיכך הנה כמה הערות משלימות:

להשכיר למישהו חיבור לרשת, אבל לאסור עליו להשתמש בחלקים ממנה, זה כמו להשכיר למישהו דירה, אבל לאסור עליו להיכנס לשירותים. זה לא יעבוד. להשכיר את הגישה לרשת ולקחת סכום גבוה במיוחד עבור חלקים ממנה זה כמו לבקש עוד 10 שקלים לכל ביקור בשירותים מדייר.

נכון. השכרת גישה לרשת שכוללת את סקייפ עלולה לפגוע בהכנסות של סלקום, פרטנר ופלאפון משירות הבסיס שלה, אבל היא עשויה בהחלט גם להגדיל אותם בחשבון הסופי. ההכנסות שיגיעו ממות המצטרפים לשירותי הגישה לרשת עשויות בהחלט לעלות על ההפסדים מהשיחות שיבצעו דרך סקייפ.

נכון שסלקום, פלאפון ופרטנר יעדיפו לקבל את כל ההכנסות, גם מחיבור לרשת וגם משירות השיחות והתוכן, אבל טובת הצרכן שונה, מצבן הכלכלי של חברות הסלולר מספיק טוב כדי שהרגולטור ידאג לצרכן ולא להן, ובכל מקרה – את העתיד אי אפשר לעצור, רק לנסות התעלם ממנו.

אם סלקום (וכן פלאפון ופרטנר) רוצה להיות ספקית גישה לאינטרנט, ולפי דבריו של עמוס שפירא בכנס היא בהחלט רוצה ("נספק גישה של 40 מ"ב, והלקוח כבר הוכיח שהוא רוצה חיבור נייד ולא להיות מחובר דרך הקיר"), היא תיאלץ להשלים בסופו של דבר עם ההפסד הפוטנציאלי שבצד הרווח המובטח. אם היא לא תעשה את זה, הרגולטור בסופו של דבר יכריח אותה.

השאלה אם קיימת תחרות בישראל בהשוואה לעולם, היא שאלה שניתן להשיב עליה מספר רב של תשובות, בהתאם לנתונים שונים שמכניסים או לא מכניסים למשוואה (למשל גובה התשלום על הרשיונות, גובה ההוצאות על סלולר ביחס למשכורת הממוצעת ועוד), אבל האמת היא שזו השוואה שמוטב לוותר עליה.

הסיבה פשוטה: ברוב העולם רמת התחרות בתחום בסלולר אינה גבוהה מספיק. האם זה אומר שישראל צריכה לחכות שהרגולטורים בשאר העולם יתקנו את המצב ורק אז לתקן אותו בעצמה, או שברצונה להיות מדינה מובילה ומתקדמת, שחוזרת לטפס בצמרת הדירוגים העולמיים?  שוק התקשורת בישראל לא תחרותי מספיק ולא מתקדם דיו. ההפרה בין "חברת סלולר" ל"חברת גישה לאינטרנט" ל"חברת שיחות בינ"ל" מיושנת וחייבת לעבור מהעולם. הרגולטור חייב לאפשר ולקדם איחוד של חברות תקשורת בישראל עד שיהיו 6-8 חברות תקשורת שיציעו סל מלא של פתרונות, ואז להכריח אותן להתחרות זו בזו באמת. והמשמעות של תחרות כזו חייבת להיות, בין השאר, רמת מחירים נמוכה יותר ומסלולי תמחור ברורים וללא הגבלה על השימוש.



אין תגובות »

  1. Comment by גדעון — 30 במרץ 2009 @ 12:23

    המדד היחיד לתחרותיות בתחום הסלולר צריך להיות ההפרש בין המחיר הזול ביותר ללקוח מוסדי, למחיר היקר ביותר ללקוח פרטי.
    ההפרשים של מאות ועשרות אחוזים מחייבים להכניס מפעילים וירטואלים, חברות הסלולר יכולים להקדים מהלך כזה, בהסכמים אם חברות ריטאל אחרות,

  2. Comment by גילעד נס — 30 במרץ 2009 @ 18:48

    אני חושב שהאנלוגיה שלך לגבי סלקום-סקייפ מול דירה-שירותים שגויה. סלקום לא משכירה לך דירה ואוסרת עליך להשתמש בשירותים (בכלל או תמורת תשלום). השירותים תמיד היו שם, ופתאום סלקום אומרת לך שאסור לך להשתמש בהם – זה לא המקרה שלנו. הנה תסריט יותר מתאים, לדעתי: לפני עשר שנים בדקת והתברר לך שהדרך הטובה ביותר להוציא את הסכום הנמוך ביותר על דלק היא לשכור רכב מחברה מסויימת, נקרא לה סלקום, שנותנת דיל טוב מאוד: רכב להשכרה במחיר מסויים, ודלק במחיר מצויין יחסית לשוק. עברו עשר שנים, ומישהו המציא דלק חדש שעובד גם על הרכב ששכרת מסלקום, ועולה חצי ממנו ולפעמים אפילו פחות מזה. אתה מתדלק את הרכב עם הדלק החדש, ואחרי שאתה מספר לכל החברים שלך על השיטה החדשה לחיסכון בכסף סלקום פונה אליך וטוענת שאסור לך להשתמש בדלק הזה ברכב שהיא משכירה לך. היא לא אומרת שזה מקלקל את הרכב, פשוט טוענת שאסור לך. כשאתה מנסה לטעון שלא זכור לך שבחוזה שחתמת מולם לפני עשר שנים הם דרשו ממך להשתמש רק בדלק שלהם הם עונים שזה אמנם נכון, אבל עכשיו הם החליטו שהם לא מאפשרים את זה, וזהו. לא מרוצה? לך תשכור רכב מחברה אחרת ותמלא איזה דלק שאתה רוצה.

    זו האנלוגיה הנכונה – סלקום כרכה תשתית (רשת סלולר ומכשירים) בשירות (שיחות קוליות וגישה ל-DATA), ועכשיו היא טוענת שבעצם היא יכולה למנוע ממך להשתמש במשהו על גבי השירות שהינו על גבי התשתית שלה. מבחינה חוקית למהדרין, היא צודקת לחלוטין. מבחינה מסחרית? זה כבר עניין לקרטל הסלולר הישראלי, שבמסגרתו כל הספקיות מיישרות קו אחרי שהראשונה ביצעה מהלך (ע"ע העלאת מחירים בהפרשים של ימים). הציבור הישראלי לא ממש הוכיח את עצמו ככזה שמסוגל להתמיד בחרם על חברה מסחרית, וממילא אנחנו גם מדברים על ציבור שאפשר להעריך שגודלו כמה אלפי אנשים, אולי 10-20 אלף (וגם אם אלו 50 אלף זה עדיין לא מספר שאפשר לגרום לו להתחיל בחרם). זה יהיה קצת יותר רלוונטי כשהחברות הסלולריות יכנסו עמוק יותר לתחום אספקת האינטרנט לעסקים קטנים, ושם כבר החיסכון לעסקים הוא משמעותי – אבל עד שזה יקרה מחירי השיחות ירדו והדיון יצטרך להתקיים באותה נקודת זמן.

  3. Comment by שנבוב — 30 במרץ 2009 @ 20:32

    ואולי כדאי שנפסיק לחכות שמישהו יעשה את העבודה בשבילנו (הצרכנים) וניקח קצת אחריות על החיים שלנו ? עד עכשיו, כל פעם שמישהו הטיל חוקים כאלו ואחרים על חברות הסלולר (הפחתת דמי קישוריות, ניוד מספרים, חבילות גלישה וכו') הם קפצו בעוד כמה מאות מליוני שקלים בשנה…
    כמה חודשים עם שימוש מופחת ב 50%, ואני די משוכנע שמקבלי ההחלטות יתחילו לקבל החלטות שונות ממה שאנחנו רגילים אליהם, קצת פחות קניות אצל נוחי של הסופר בגלל שנוחי של הסלולר מנקנק אותנו, והתמונה כנראה תשתנה – אלו אנשי עסקים, הכסף (הכנסות) מדבר הכי חזק שם, וכדאי לתת בראש איפה שכואב…

  4. Comment by admin — 30 במרץ 2009 @ 20:41

    תשמע גלעד…
    קודם כל דיון האנלוגיות משעשע לא?
    אני חושב שאי אפשר להגיד ש"השירותים תמיד היו שם". יכול להיות שמבחינה משפטית טהורה זה נכון, אבל מבחינת תפיסת הצרכן – התשתית של סלקום והזיכיון שהיא קיבלה מהמדינה הוא לתשתית שיחות קוליות. זה שברבות השנים התברר שזו גם תשתית לרשת אינטרנט – זה עניין אחר לגמרי, מבחינת התפיסה של הצרכן את החברה.

    אני חושב שברגע שהצרכן יתפוס את החברה ככזו, וזה יקרה תוך כמה שנים, לחברה – ולרגולטורים, לא תהיה ברירה אלא ליישר קו.

  5. Comment by גילעד נס — 30 במרץ 2009 @ 21:10

    שנבוב – המגזר היחיד שמסוגל להרים חרם וגם לעמוד בו לאורך זמן הוא המגזר החרדי, שמקבל הוראות מהרבנים וממלא אחר הפקודות הללו. בתי עסק ורשתות שלמות התכופפו כאשר הם חשו את נחת זרועו של החרם החרדי. לעומת זאת, בכל פעם שאיכשהו מישהו מנסה להרים חרם בקרב הקהל החילוני, שום דבר לא קורה. "יום ללא בזק", זוכר? עזר משהו?

    הצרכן הממוצע עדיין תופס את חברות הסלולר כספקיות שירותי קול. העובדה שמאמצים מוקדמים של טכנולוגיה קרובים יותר לברנז'ה העיתונאית ולכן מסוגלים רעש חסר פרופורציה למספר שלהם בציבור היא מה שגורם להם עצמם להאמין שהם משפיעים. לפי הערכות יש כאן בערך 40 אלף בעלי אייפון, אבל מי שקורא עיתונים ואתרים ישראלים מקבל תחושה שיש פה לפחות מיליון. כמות התוכן שמוקדש כאן לאייפון (גילוי נאות: אני כותב טור רלוונטי ב"כלכליסט") חסר פרופורציה לכמות המכשירים בשטח, במידה כזו שאם תשאל אותי למה אין טור המלצות לתוכנות לנוקיה E71 אני לא אדע מה לענות לך, כיוון שהוא כנראה נמצא בלפחות אותו מספר משתמשים.

    אותו דבר עם סקייפ וסלקום – אמיתי זיו מדה-מרקר פרסם שסלקום חוסמים את סקייפ, והדיון הזה התגלגל לכנס אתמול, אבל בשטח כמות האנשים שזה רלוונטי להם עדיין קטנה. רוצים לעשות מזה דיון עקרוני? סבבה, אבל דיון עקרוני לא גורם לשינוי חוק. חוק משנים רק כשיש מספיק נפגעים מהפעולה שבגינה צריך לחוקק חוק, ולשם עוד לא הגענו.

  6. Comment by שנבוב — 31 במרץ 2009 @ 23:19

    גלעד,
    מה שכתבת ממחיש בדיוק את הבעיה, למה להיכנס לעינייני "חרם" צרכני ? פשוט קבל החלטה בתור צרכן אינטילגנטי ותפחית שימוש, או תחליט שאתה עובר לחברה אחרת, אולי אפילו יקרה יותר, רק כדי למנוע מהחברה הזאת, שמביאה לך את החלסטרה, את הכסף שלך (או לא…)
    אם מספיק אנשים יעשו את זה, אולי יקרה משהו, ואם לא, אז לא, אבל לא נדע עד שלא ינסו מספיק אנשים…
    העקרון של "בואו קודם נאסוף מספיק אנשים ונפחיד אותם ואז…" כנראה מורכב מדי ליישום

    אף אחד בסלקום או פרטנר לא חייב לי כלום, ועל אותו משקל גם אני לא חייב להם, אני משלם על מה שנראה לי, ומעביר את הכסף שלי (שאני עובד עבורו קשה) למי שמעריך אותו הכי הרבה, וזה יכול להיות כל חודש מישהו אחר – לא זכיתי לראות בישראל הרבה חברות שבאמת מרוויחים מלהיות לקוח נאמן שלהם.

    לי יש חבילת גלישה שרכשתי מפרטנר יחד עם מכשיר pcmcia (מודם שמתחבר למחשב), גם במקרה שלי נראה לך הגיוני שמישהו יגיד לי באיזו אפליקציה מותר לי להשתמש ובאיזו לא כשאני גולש מה LAPTOP שלי (הרי כך הם מכרו לי את המודם והחבילה, אמרו לי, תעבוד מכל מקום)? ובשלב הבא מה, לא ירשו לי לגלוש לכתבות בכלכליסט שמטנפות את חברות הסלולר ?

    המשבר הכלכלי הנוכחי מדגים לנו די יפה שבמקומות שהצרכנים (ללא תיאום ביניהם) פשוט הפחיתו דרישה, גם המחירים ירדו (לדוגמא, דירות, רכבים, מסעדות ועוד ועוד) ובמקומות שלא (לדוגמא, תקשורת) כנראה שממשיכים להשתין עלינו בקשת
    קח יוזמה, עשה מעשה, ותהיה אדם נוסף בשרשרת של מענישי ספקי שירות :-)

    לגבי הברנז'ה והרעש, אתה כנראה צודק, וגם זה בסדר, המיעוט שחושב שטלפון זה לא רק שירותי קול (שהולך וגדל, לשמחתי) לרוב גם מסוגל להבדיל בין מה שעיתונאים (רגילים או דיגיטליים) כותבים, לבין המציאות, וגם יודע לגשת לאתרים באנגלית עם המון חומר על E71… (בינינו, הרי רוב משתמשי E71 הם אנשים שבשבילם הנייד הוא מכשיר עבודה, יש להם זמן לשטויות מהסוג שאנשי ה iPhone חיים עליהן ?)
    ושיהיה חג שמח וצום קל

  7. Comment by גילעד נס — 1 באפריל 2009 @ 18:07

    שנבוב, כמובן שכל אחד יכול באופן עצמאי להפחית שימוש, אבל בא נניח שסלקום חוסמת מחר את סקייפ, ואנשים מתחילים להפחית שימוש – איך היא אמורה לעשות את ההקשר המיידי בין ההחלטה שלה לבין התוצאה? האם לא יכול להיות שאנשים הפחיתו שימוש בגלל שהם מנסים לחסוך כסף? הרי הרבעון האחרון כבר הראה ירידה בהכנסות משיחות, בלי קשר לסקייפ (או שכן, ואנחנו לא יודעים את זה, אבל הנקודה היא שיש הרבה סיבות לירידה בדקות השימוש).

    אני מצפה מהחברה שתספק מה שהיא התחייבה לגביו ולא לאסור משהו שהיא הבטיחה לא לאסור. חסימת סקייפ לא נופלת באף אחת מהקטגוריות הללו, ולכן, ונראה לי שאנחנו מסכימים לגבי זה, במקום לדרוש איזו פעולה רגולטורית שתכריח את סלקום לעשות כך וכך, הלקוח צריך לבחור אם הוא מוכן לסבול אצל ספק א' או לעבור לספק ב'.

    הבעיה היא שהמעבר הזה בין א' לב' די בלתי אפשרי לחלקים גדולים מהציבור, שכבולים בחבילות התחייבות. אפשר לערוך כאן דיון שלם האם זה פייר או לא (כן פייר: כי אתה מקבל מכשירים בחינם, אז מצפים ממך שתישאר לקוח למשך תקופה מסויימת. לא פייר: האלטרנטיבות לרכישת מכשירים באופן עצמאי יחסית מצומצמות לכלל הציבור, והחבילות שאפשר להתחבר אליהן לאחר מכן לא אטרקטיביות), אבל בשורה התחתונה שינויים כאלה יכולים להתבצע רק לאורך זמן, כאשר כל לקוח מגיע לתום תקופת ההתחייבות (או מוצא ספק סלולרי שיקח על עצמו את ההתחייבות) ואז מסוגל בראש שקט לעשות חשבון מי דופק אותו וייזרק, ומי מציע לו תנאים טובים ולכן אליו ילך. הדיון בתקשורת הוא סוג של רעש, לפעמים חיובי, שאמור להיות רלוונטי לצרכנים במועדים שונים, לא בהכרח באופן מיידי, כך שחשוב שהוא מתקיים, אבל ההשפעה המיידית שלו די קטנה.

    חג שמח, ואל תשתה לי שם סמים.

פיד RSS של התגובות על פוסט הזה TrackBack URI

כתיבת תגובה